בנק יהב לעובדי המדינה בע"מ נ' גדיאן ואח'

החלטה

נתבעים 1 ו -2 (להלן: "הנתבעים") מבקשים כי תינתן להם רשות להתגונן מפני התביעה, שהוגשה נגדם על סך נומינלי של 142,861 ₪. עיקר סכום התביעה נובע מהעמדת הלוואה שנטלו נתבעים אלה לכיסוי חוב בבנק אחר, לפירעון מיידי, וחלקו, בסך של כ- 30,700 ₪, נובע מיתרה שלילית בחשבון העו"ש.

על פי טענת הנתבעים, שנתמכה אך בתצהירו של נתבע 2, לא היתה עילה להעמדת סכום התביעה לפירעון מיידי הואיל ואין נכון להיום פיגורים בהלוואה. אולם עיון באסמכתא שהגישו הנתבעים עצמם (דו"ח תנועות מיום 9.3.11) מגלה, כי במהלך התקופה שמיום 1.8.08 ועד 9.3.11 פיגרו הנתבעים פעמים מספר בתשלום ההלוואה (הגם שלטענתם נפרעו הפיגורים). במהלך הדיון שהתקיים במעמד הצדדים אף התברר, כי הנתבעים הוכרזו כחייבים מוגבלים בבנק ישראל.

מנגד, ציין בא-כח התובע במהלך הדיון, כי הן להגבלת החייבים והן לצבירת הפיגורים (הגם שעתה כפי הנראה עסקינן בפיגורים מינוריים יחסית), ישנה נפקות בכל הנוגע להעמדת מלוא ההלוואה לפירעון מיידי, זאת על פי הוראות הסכמי ההלוואה.

כידוע, טענות הנטענות בתצהיר, משמשות, במידת הצורך, ככתב הגנה, ומטעם זה עליהן להיות מפורטות ולהצביע מדוע, לשיטת המבקשים, יש בהן כדי להקנות הגנה אפשרית מפני התובענה. אין די בהעלאת טענות סתמיות על מנת לבסס הגנה אפשרית מפני התביעה. לענייננו, אין די בהעלאת הטענה הכללית לפיה לא נותר כל חוב פיגורים, שעה שכבר מן האסמכתא שצורפה לבקשה, עולה כי הנתבעים פיגרו מספר פעמים בתשלום ההלוואה והוצאו מהסדר, ושעה שעל פי האסמכתאות שצורפו על ידי ב"כ התובע, ולדבריו בדיון, נותר חוב פיגורים שטרם סולק לכל הפחות בגין חודש אחד. אין די בטענה סתמית בדבר פירעון מלא של הפיגורים שעה שרישומי התובע (נספח יתרת ההלוואות שצורף לכתב התביעה) מגלים יתרת פיגור שכזו, יהא שיעורה אשר יהא [לעניין זה השוו: ע"א 2418/90 רלפו נ' בנק למסחר בע"מ פ"ד מז (ג) 133 ; ע"א אריאן נ' בנק לאומי לישראל בע"מ פ"ד מ(2) 765].

מטבע הדברים, אף היה מקום למחוק את בקשת נתבעת 1 שעה שלא צורף תצהירה. אולם גם לגופם של דברים אין מקום להיעתר ללא כל תנאי לבקשה.

כפי שמגלה עיון בפסקה 13 (לרבות פסקה 13.8) להוראות הסכם ההלוואה מיום 3.8.08, לעובדה שהנתבעים 1 ו -2 הוכרזו כמוגבלים על ידי בנק ישראל נודעה השלכה של ממש על זכותו של התובע להעמיד את מלוא ההלוואה לפירעון מיידי, שכן דומני כי לא ניתן לחלוק על כך שהכרזה שכזו מהווה "...אירוע העלול לפגוע ביכולתו הכספית של הלווה..." (שם). לכך יש להוסיף גם את הרקע להכרזה זו (כפי שמתברר מעיון ברישומי דפי החשבון שצורפו לכתב התביעה ואשר מצביעים על חילולם של שיקים בחשבון העו"ש בהיעדר כיסוי מספיק). בהתאם, אף הסכימו הנתבעים כי ניתן יהא להעמיד את ההלוואה לפירעון מיידי אם יפגרו בתשלום סכום כלשהו מן ההלוואה לתקופה העולה על שבעה ימים (שם, פסקה 13.9). בנסיבות אלה, בשים לב ללאקוניות הבקשה למתן רשות להתגונן ושעה שעל פני הדברים אין מחלוקת שהנתבעים פיגרו מספר פעמים בתשלום ההלוואה ולא הצביעו בכל דרך מדוע אין התובע זכאי להעמיד את ההלוואה לפירעון מיידי, כפי שהתחייבו עת נטלו את ההלוואה, גם לגופם של דברים אין להיעתר לבקשה.

זאת ועוד: כטענת התובע, אין בפי הנתבעים כל טענה כנגד יתרת החובה המשמעותית הנתבעת בחשבון העו"ש. כפועל יוצא, לכל הפחות היה מקום לדחות את בקשתם ככל שהיא נוגעת ליתרת העו"ש.

בנסיבות אלה, לא ראיתי כי לנתבעים קיימת, למעשה, הגנה אפשרית מפני התביעה.

יחד עם זאת, הואיל ועסקינן בדיון בערכאה ראשונה, והואיל והנתבעים אינם מיוצגים, תינתן להם רשות להתגונן מפני התביעה ככל שיפקידו בקופת בית המשפט תוך 30 יום סך של 80,000 ₪. ימי פגרת הסוכות יבואו במניין הימים. ככל שהסכום הנ"ל לא יופקד, בחלוף המועד שנקצב תידחה בקשת הרשות להתגונן מטעמם.

בשולי הדברים אעיר, כי טענות הנתבעים בדבר מצבם הכלכלי אינן יכולות לשמש כהגנה מפני התביעה, וככלל דינן להתברר, במידת הצורך, בעת הליכי ביצוע חיוב פסוק בלשכת ההוצאה לפועל.

הנתבעים יישאו בהוצאות התובע בסך כולל של 1,000 ₪.

לעיוני ביום 15.11.11.

ניתנה היום, ד' תשרי תשע"ב, 02 אוקטובר 2011, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: